הגוף

בספר בראשית נאמר - האדם נברא בצלם ובדמות האלוהים. אך לאלוהים אין צורה, ואין לו גוף; אין דבר שהוא לא. 

אחת מהמשימות הגדולות ביותר שלנו, בבואנו להגיע לשלום פנימי ולהיזכר במי שאנחנו באמת, היא העיסוק בנושא הגוף. אמרנו כבר בדרכים שונות שהוא לא מי שאתם באמת, שמהותכם היא רוח, שכל או תודעה חסרת צורה וגבולות. אם כן, מהו הגוף? הוא חלק מן העולם הזה – העולם שממנו אנו מבקשים להתעורר. הגוף כשלעצמו אינו רע ואינו טוב, הוא אינו יפה או מכוער; אין לו כוחות “משלו”. אין שום דבר שיכול להגביל אותנו, למעט המגבלות ששמנו על עצמנו והשלכנו עליו.

התפישה הנכונה כלפי הגוף היא לראותו ככלי נפרד מאיתנו – כלי רכב, שליח פיזי שדרכו אנו יכולים לפעול ולהתקיים במציאות שיצרנו. כשלומדים להביט עליו נכונה ולהתייחס אליו בדרך הנכונה, אנו מסירים ממנו תפקידים רבים שאינם באמת שלו. הגוף לא מסוגל להגיד לנו איך להרגיש, מה לרצות או מהם יעדינו – הוא רק מבקש צרכים בסיסיים (אוויר, מים, מזון, מנוחה). מה שבאמת שוחק אותו הוא העול הפסיכולוגי והרגשי המגיע עם אי־המודעות למה שאנחנו באמת.

העיסוק בגוף הוא למעשה העיסוק במוות. כיצד תודעה נצחית וחסרת מגבלות יכולה להשוות את עצמה לדבר־מה שברירי וזמני, מבלי לפגוע במודעות לאיכויות וליכולות שלה ולהסתירן מעצמה? אתם לא מסוגלים לדמיין מוות שאינו המוות של הגוף. אך הגוף מעולם לא היה “חי” מבחינת עצמו – אין לו חיים משל עצמו; הוא אינו יודע מה לעשות ולאן ללכת ללא הנחיית השֵׂכל.

לגוף יש מנגנונים פנימיים שונים, המאפשרים לו להתחדש ולשמר את פעילותו. אפשר לראות בו רכב משוכלל, כלי־עזר שדרכו ניתן לפעול ולמלא את תפקידנו בעולם. 

אולם קל להתפתות להאמין שהוא הרבה יותר ממה שהוא באמת. חלק מן הפיתוי נובע מכך שהגוף הוא מקור לכאב ולתענוג גם יחד – שני צדדים של אותו מטבע. אני מזמין אתכם להיזכר בכל חוויה רוחנית עמוקה ושלווה שהייתה לכם: תחושת השחרור מההזדהות עם הגוף ומגבלותיו מאפיינת חוויות כאלו, ולא במקרה. איננו “משחררים” את הגוף ואיננו “מתעלים” ממנו; הוא פשוט נשאר מאחור או משנה את צורתו. העולם עוסק בגוף ללא הפסק, ומתאמץ להגדיר אותנו דרכו. אך לצד זאת, ישנם אין־ספור עדויות ומחקרים המורים שהוא כלל לא מה שחשבנו, ושהתודעה שלנו אינה מוגבלת לגוף.

בעשורים האחרונים צצו רעיונות בפיזיקה התיאורטית המערערים על הדימוי הפשוט של "היקום הפיזי" כסופי ומוחלט. בין היתר, אנו נתקלים בהשערות הולוגרפיות הגורסות שהעולם התלת־ממדי אינו אלא “הקרנה” של מציאות עמוקה יותר, או תיאורי קוונטים המצביעים על כך שהתודעה ממלאת תפקיד מכריע בעיצוב החוויה שלנו את "הפיזי". אם אכן מה שנראה מוצק ובלתי משתנה אינו אלא השתקפות של מציאות על־חומרית, מתחזק הרעיון שאיננו רק גוף זמני, אלא "משהו" רחב בהרבה.

מתוך הספר "יום אחד בלבד"

כל הזכויות שמורות לשלום בינה